החלטה בתיק רת"ק 56959-01-13

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע) מיום 6/1/13 בתיק ת"ק 39383-05-11, לפיה נתקבלה בחלקה תביעתו של המבקש והמשיבה חויבה לשלם למבקש את הסכומים ששילם בגין אי מסירת חבילה לנמען וכן הוצאות נלוות.

ואולם בית משפט קמא קבע כי אין לחייב בפיצוי בגין רשלנות חמורה או פעולה מכוונת, ומן הטעם האמור נדחתה התביעה לתשלום פיצוי מעבר להחזר דמי הדואר והוצאות החבילות שנשלחו.

3.         בפסק דין מפורט הובאו העובדות הנדרשות ואין לי אלא לחזור על עיקרי הדברים.

            כמו כן יש לחזור ולאשר את קביעתה של הערכאה הדיונית כי לא הוכחה " רשלנות חמורה", אשר אפשרה מתן פיצוי מעבר לזה שנקבע בחוק.

4.         המדובר בשתי חבילות דואר שנשלחו מהארץ לחו"ל אשר לא נמסרו לנמען במשלוח הראשון, ולבסוף הגיעו אל המבקש לאחר עיכוב של כששה וחצי חודשים.

המשיבה שהיא חברה ממשלתית הפועלת בהתאם להוראות חוק הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק הדואר ) אינה מכחישה את העיכוב האמור ואולם לטענתה, היה מקום להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות, או לחלופין, ככל שיוטלו פיצוי, הרי שזה יהיה מוגבל בהתאם לקבוע בחוק.

5.         העובדות שנקבעו על ידי בית משפט קמא הן:

            החבילות לא הגיעו ליעדן במשלוח הראשון; העיכוב היה כאמור כשישה וחצי חודשים; חבילה אחת הוחזרה ארצה לאחר ארבעה וחצי חודשים וחבילה שנייה לאחר כשישה חודשים, לאחר שנעשו ניסיונות מסירה שלא צלחו. 

            בית משפט קמא קיבל את טענת המבקש כי עת שמילא את תעודת המשלוח בארץ לא הוסבר לו על ידי פקיד הדואר כי עליו להירשם לשירות "עקוב אחריי"  בגרמניה, כדי שתיעשה הפנייה אוטומטית של מסירת דבר הדואר במקרה של אי מסירה לכתובת ראשית, לכתובת משנית.

            עוד קבע בית משפט קמא, כי אכן היה זה מחובתו של פקיד הדואר כאשר ראה שהמבקש מילא את פרטי הכתובת המשנית, לעדכן את המבקש על כך שבגרמניה לא ייעשה ניסיון מסירה לכתובת המשנית, וכי לצורך זה ישנה אפשרות הרשמה לשירות "עקוב אחריי".

            החבילה השנייה הוחזרה לשולח כחודשיים וחצי לאחר הגעתה לארץ.

6.         על סמך הנסיבות שפורטו לעיל, דחה בית משפט קמא את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המשיבה. כמו כן קיבל בית משפט קמא את טענת המבקש כי נגרם לו נזק אשר המשיבה צריכה לשאת בו על דרך של השבת כל התשלומים ששולמו על החזרת החבילות ועל שליחתן המחודשת, סכום כולל שהגיע ל-1,080 ש"ח. בסכום זה פוצה המבקש וכן באגרת משפט יחסית בסך של 110 ש"ח והוצאות משפט בסך של 250 ש"ח.

            יחד עם זאת, כאמור, דחה בית משפט קמא את תביעת המבקש כי במקרה דנן הגיע המחדל שנעשה על ידי המשיבה עד כדי "רשלנות חמורה" באופן המצדיק פיצוי בגין נזקים נוספים.

            לעניין זה הפנה בית המשפט לסע' 85 לחוק הדואר, המבהיר בסיפא של הסעיף הוא בגדר  החריג, לכלל הקובע הגבלת סכום הפיצוי. החריג יחול רק כאשר הוכח שנגרם נזק ב פעולה מכוונת של המשיבה או ב רשלנות חמורה.

            בית משפט קמא קבע כי בנסיבות העניין אי מסירת החבילות והחזרתן לשולח בשל אי דרישתן ביעד שנרשם בשל אי רישומו של המבקש לשירות "עקוב אחריי" ו/או עיכובה של החבילה השנייה בארץ עד להחזרתה לשולח, אין הם מהויים בגדר של "רשלנות חמורה" המצדיקה מתן פיצוי העולה על הסכום אותו זכאי לקבל המבקש על פי מידת האחריות של המשיבה במעמד של "בעל הרישיון".

7.         לטענת המבקש, אין חוק הדואר יכול לחול במקום שעולה סוגיה צרכנית בעלת חשיבות עליונה כגון זו שעלתה במקרה דנן. המבקש שעמד לצאת ללימודים של שנתיים לחו"ל שלח לעצמו חבילות המכילות בגדים וחפצים אישיים שלו ושל בן זוגו לעיר זרברוקן שבגרמניה, אליה התעתד לעבור. כיוון של הכיר איש בעיר היעד נעזר במזכירת הפקולטה שסיפקה לו את כתובת המזכירות וכן את כתובתו של סטודנט אחר בעיר שמונה להיות היועץ החבר של המבקש. לכן, מצא בסניף הדואר פתרון, באופן שנרשמו שתי הכתובות, מתוך התקווה שאם הדבר לא יימסר בכתובת הראשון, יישלח הדבר לכתובת השנייה, כאשר כתובת הסטודנט נרשמה ככתובת ראשית וכתובת הפקולטה ככתובת משנית.

            בשל העובדה שלא נעשה שירות של "עקוב אחריי", לא בוצעה מסירה לכתובת המשנית, לאחר שניסיון למסור את החבילות לכתובת הראשית ככתובת הנמען, לא צלח.

            החבילות הוחזרו במקום לבצע מסירה לכתובת המשנית, והתנהלות כזו שנגרמה עקב רשלנות של פקידי הדואר יש בה, לטענת המערער, כדי הטעייה המהווה לטענת המבקש עוולה בשל הפרת חובה חקוקה לפי סע' 63 לפקודת הנזיקין, וקיומה של עוולה מזכה בפיצוי הנזקים שנגרמו, מעבר לאלה שהוגבלו בחוק הדואר.